רק לאחרונה נפל לי האסימון והבנתי,
ופתאום הדברים חדרו אלי בבהירות.
נזכרתי באותם שנים ארוכות שבהם ליווינו אותו
כל אותם שעות של חרדה איך הוא יעבור זאת הפעם.
הרופאים נתנו לו חצי שנה – לא יותר .
המצב מסובך, נכון יותר הסתבך.
הכינו אותנו לרע מכל.
הוא הפתיע - 10 שנים של טיפולים לא פשוטים.
אז מה הסוד?
רק עכשיו הבנתי.
בכל אותם שנים הוא הכריז "אני לא חולה. אין לי כלום".
הוא כעס כשמישהו כינה אותו חולה.
"איך הוא יכול להכחיש את המחלה?" תמהנו.
הרי זה ברור ! הרופאים הרי יודעים מה הם אומרים, מה יותר מכך?
היום אני מבינה שאחד הדברים שעמדו לצידו (מלבד התמיכה המשפחתית)
היתה אמונה,
אי ההסכמה העקשנית לקבל את התואר "חולה".
יש ביטוי שאומר "אמונה עוקרת הרים".
וכשאדם מאמין במשהו, היקום נרתם לעזור לו.
כשאדם מאמין ביכולת שלו להתגבר על מחלה,
יכולת העמידה שלו מתחזקת.
(כאן עולה השאלה האם השקיפות שקיימת היום,
היא לטובת האדם או נגדו).
חשוב לחזק באדם את האמונה ביכולתו להתמודד
עם מצבים שונים, את האמונה ביכולתו להשיג מטרות בחיים.
חשוב לברור את המילים בהם אנו משתמשים בקפידה.
השפה בה אנו משתמשים – היא חשובה.
האדם אינו הקושי שלו, אלא יש לו קושי מסוים.
חשוב לשים לב למילים בהם אנו משתמשים.
המלים משפיעות על מערכת העצבים, על התחושות,
על ההתנהגות ועל יכולת ההתמודדות.
על שני הדברים הללו –
האמונה והשפה,
אנו עובדים ומקדישים להם תשומת לב
רבה במהלך אימון ובתהליכי NLP.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה